אתמול זומנתי לאסיפת הורים בבית הספר של בתי. על הקיר היו תלויות מבחר עבודות של ילדי כיתה א'. המשימה כפי שהבהירה לי ביתי היתה לחבר סיפור, לכתוב ולאייר אותו.
נתקלתי בסיפור- קצר אמנם, של ילדה שכתבה משהו כמו "ענת יצאה לחופש. היא יצאה לשדה. היא הריחה פרחים. היא פגשה פרפר". זה היה הסיפור, ואני חשבתי לעצמי- הנה ילדה שמחוברת לצרכים שלה מגיל אפס. היא בטוח לא תהרוג את עצמה בנסיון להיות פליזרית כלפי מישהו שדמותו אפילו אינה ברורה לה.
אז אני, בחופש שלי, היום ,ערכתי את הטיול הרגלי שלי בפארק כפר סבא, מנהג שסיגלתי לי בימים האחרונים. בדרך עצר אותי גבר כבן כ70 , עם אנגלית שיקספירית, מרצה באוניברסיטה כך אמר לי, והתעניין לגבי משטח ההחלקה שעומד להיבנות שם, לפחות על פי השלט. הוא היה מקסים ונראה שחברתי וחברת האנגלית שלי נעמו לו. רק מתוך נימוס אנגלי הוא שחרר אותי להמשיך בהליכה שלי (או שנמאס לו שאני מדברת במשפטים קצרים- אני תמיד מתלהבת כשאומרים לי שהאנגלית שלי נשמעת טבעית ומאותו רגע אני מדברת במשפטים קצרים על מנת לא לקלקל את הרושם). חשבתי לעצמי שאם זה היה סרט אמריקאי, ביני ובינו היה נרקם קשר מיוחד, היינו מנצלים את החופשה החדשה שלי להיפגש כל יום בפארק כפר סבא על הספסל והוא היה מלמד אותי שיעור או שניים על החיים.
לשמחתי בימים האחרונים מלווים אותי כמה צלילים טובים.
אני מאזינה לOwen Pallett. יופי של אלבום. אם שני השירים הפותחים את האלבום היו קובעים את הטון לכל אורכו, הרי שהאלבום היה בקלות מוצא עצמו ברשימת אלבומי 2010 שלי. מה שיש לשני השירים לעומת האחרים ( הטובים לא פחות), היא מוזרות מקסימה. שאר השירים באלבום ,מצויינים, מרהיבים בתזמורתיות שלהם , בהרמוניות הביץ' בויזיות סלש גריזלי בריות סלש אנדרו ברדיות סלש רופוס וויינרטיות. אבל השיר הראשון פשוט משונה. והוא דיבר אליי.
עוד תגלית שלי מימי החופש האחרונים- השכנים שלי דלת ליד צופים במרבית שעות היום בערוץ 24,שזה פרט שלא ידעתי עליהם וכעת אני נמצאת שם בשעות הללו על מנת להעריך זאת.
אלבום נוסף שאני מאזינה לו כעת הוא גלן ברנקה האחרון .
בטיימינג מוצלח, שבוע לפני הרצאה של דנה קסלר בחוג למוזיקה על סוניק יות'( לא שאני יכולה ללכת), אני מאזינה למי שכונה "האבא של סוניק יות'" , באלבום המשך לקלאסיקה שלו מ81 'The Ascension' ', המכונה ,כמה מפתיע -'Ascension : The Sequel". זה ברנקה, וזהו אותו טכנאי סאונד ואותו מעצב של העטיפה כמו באלבום הראשון ואפילו אותו חלל הקלטות. פרט לזה זהו אלבום בפני עצמו.
הפעם היצירות של ברנקה מבוצעות על ידי 4 גיטרות , במושגים שלו זה מספר קטן- ידועה היצירה שלו " סימפוניה ל100 גיטרות ".
אל המוזיקה של ברנקה מתייחסים בשלל שמות תואר כמו אוונגרד, קקפוניה, דיסהרמוניה מובנית, טבח גיטרות( אחת ההגדרות החביבות עליי).
עם שמות של שירים כמו "מחווה לסטיב רייך", "שיעור מס 2 ", "שיעור מס 3" ומאידך "הדם" ,שאף אחד לא יקשקש לי שזו מוזיקה שלא מתכתבת עם כלום ולא נכנעת לשום מבנה. יש פה הרבה חשיבה מאחורי הדיסהרמוניה.
כל מה שאני יכלה לומר כשאני שומעת את המוזיקה שלו זה שאיו טעם של ממש לשבת בבית ולהאזין. זו מוזיקה שצריך לשמוע ולחזות בלייב כדי לקבל את האימפקט המלא שלה.
מתוך The Ascension
מתוך The Ascension- The Sequel
אנחנו מנמיכים את הווליום ועוברים לאלבום השלישי שמשמח אותי בימים אלו, וזהו האלבום האחרון של ג'ונתן ריצמן. כמו ברנקה, ריצ'מן עושה את מה שהוא עושה כבר שנים, ובעיניי עושה את זה באופן שובה לב. כך שאין פה הפתעות. איכשהו נדמה לי שריצ'מן עובר רך יותר באלבום החדש , רגשי ועדין יותר, פחות הציניקן. אבל בעצם אולי הוא מעולם לא היה ציניקן. ריצ'מן עצמו צייר את העטיפה היפה. והשיר שבחרתי לשלב במיקסטייפ פה למטה, אם ענת הקטנה מכיתה א תשמע אותו היום,היא מסודרת לחיים.
אז הנה מיקסטייפ קטן של השירים שליוו אותי בימים האחרונים. בעקבות פידבקים שונים, אני משנה את פורמט המיקסטייפים לקובץ Rar. אשמח לשמוע מכם איזה פורמט יותר נוח לכם ובכלל פידבקים.
המיקסטייפ להורדה
רשימת השירים
1. John Cale – Mr. Wilson
2. Owen Pallett – Midnight Directive
3. The Fall- Winter
4. The Fall – Winter No.2
5. Various Artists – N3
6. Twin Shadow – Slow
7. esg- My Love For You
8.Hercules & Love Affair- My House
9. Navajo Bixby -Down Under
10. Cake -Open Book
11. Jonathan Richman – If You Want to Leave the Party Just Go
12. XTC – River of Orchids
======================================================================
ותזכורת אחרונה לסיום- יש כמה דרכים להתעדכן בפוסטים חדשים בבלוג הזה :
לעקוב אחרי המשתמש שלי בטוויטר
לעשות לייק לעמוד של הבלוג בפייסבוק
להירשם במייל או RSS



ינואר 11, 2011 at 23:20
לא מקשיב כרגע למוזיקה, אולי מחר, בטוח מחרתיים, אבל הטקסטים שלך נפלאים, הפוסט נהדר, את כותבת מאוד יפה בעיניי ומקווה שעוד אנשים ייחשפו לכך.
ינואר 12, 2011 at 8:22
ואתה נאמן ומפרגן. תודה שרון
ינואר 12, 2011 at 10:00
מקסיפטייפ
ינואר 12, 2011 at 10:11
מזל טוב על הסיבה לחופשה :)
ינואר 12, 2011 at 10:51
איזה כיף, מיקסטייפ חדש.
האימון שלי בחדר כושר ביום שישי מודה לך.
אם כי אני בoverload מוזיקלי.מה יהיה?
ינואר 12, 2011 at 14:04
מיקסטייפ נהדר וטקסט נעים לקריאה :)
ינואר 12, 2011 at 17:55
תודה כולם. יהונתן- ברוך הבא!
ינואר 16, 2011 at 0:42
בזמן שהמיקסטייפ שלך עושה דאונלואד (ני מקווה, בחיים לא דאונלודתי מיקסטייפ, לא במודעות למעשיי בכלופן) – רציתי לברכך על החופשה ולקוות שאולי גם לי ייצא ממנה משהו?
תראי, כדי לשכנע אותך להפגש אני מוכנה להתחייב לדבר אנגלית במבטא שייקספירי (תוך מתן שיעור או שניים על החיים, ככל שיידרש).
ינואר 18, 2011 at 22:12
לקסי- you had me at
"בזמן שהמיקסטייפ שלך עושה דאונלאד"
ינואר 18, 2011 at 15:23
גלן ברנקה גאון. הורדתי את המיקסטייפ ואני שומע אותו עכשיו, וגם מאוד נהניתי מקריאת הפוסט. איך זה שרק בסרטים הוליוודיים נהיים חברים עם הדמויות המסתוריות האלה בפארק?
ינואר 18, 2011 at 22:13
נכון שזה מתבקש לראות אותו בהופעה?
ינואר 20, 2011 at 11:44
ה-גלן ברנקה, במיוחד הקטע הראשון,דומה למלחינים קלאסיים מודרניים שברחו מההרמוניות המקובלות, משהו כמו שטוקהאוזן ודומיו.וללא ספק הייחוס לסטיב רייך מוצדק.
ומבחינתי אפשר גם בבית , או ברכב, אבל נכון, בלייב זה יקבל אימפקט רציני יותר.
המיקסטייפ, אולי בהמשך.
ינואר 21, 2011 at 23:02
גם בחוויית האזנה בבית למוזיקה הזו אני מעלה בדמיוני את ההופעה. יש משהו מאד חי ואינטנסיבי במוזיקה הזו
ינואר 20, 2011 at 20:23
הטקסט והמפגש המתואר הוא קטן ומרחיב לב.
אני מאוד אוהב את סוניק יות' ואת גו בפרט כך שהצטערתי מאוד לשמוע שהייתה הרצאה שפיספתי,
אגב זה קורה על בסיס קבוע שפותחים הרצאות במחלקה למוזיקה לציבור הרחב?
ינואר 21, 2011 at 23:08
"החוג למוזיקה" הוא רק שם. הם מתכנסים פעם בשבוע בקוזה נוסטרה ומציגים בכל פעם מוזיקאי/אלבום אחר- המרצים בד"כ רציניים ומביני עניין
נעים לפגוש אותך כאן!
ינואר 27, 2011 at 12:20
אוקיי, אחרי ששמעתי אז פעם אחת חזרתי והאזנתי היום 3 פעמים עכשיו ברצף. נהניתי לאללה. למעשה מהכל, חוץ מ-XTC הזה. שיר נפלא של קייל, מאלבום נפלא, דה פול זה כייף גדול, במיוחד אחרי ההופעה, טווין שאדו וביקסבי לא היכרתי, ואהבתי, הכי כייף היה ESG שהן אחלה, וגם קטע האמביאנט הניסיוני הזה שאינני מכיר N3, DECAY משהו, אהבתי מאוד, מעניין. אחלה מיקסטייפ, מומלץ ביותר. תודה.
ינואר 27, 2011 at 22:21
בואנה שרון, הפתעת אותי שלוש פעמים.
ראשית כל, מזה שלא אהבת את הXTC. מבחינתי זה הקטע המושלם ביותר במיקסטייפ. סוג של שלמות שאי אפשר לגעת בה. אולי בגלל זה אתה לא אוהב? את התזמורתיות , והסדר?
שנית לגבי ESG. זה באמת אחלה קטע ומזיז את האגן והכל, אבל אתה יודע, מפריע לי שכל הגל הזה, של הסליטס וESG ואולי גם Lene Lovich עבדו בדיוק עם אותן תבניות.
וההפתעה ההכי נעימה היתה החיבה שלך לN3 הזה. ידעתי שאתה חובב אלקטורני בעברך, אבל חשבתי שאתה פחות בעניין כיום. בכל מקרה זה לא קטע חדש. רוצה להמליץ בחום על האלבום הזה מתוך הלייבל המצויין
Chain Reaction:
http://www.discogs.com/Various-Artists-Decay-Product/release/649
בקטע הזה מתוכו נזכרתי בזכות האלבום המצויין של דדביט משהנה- Radio Rothko
בו הוא מופיע.
ינואר 29, 2011 at 12:12
לא בא לי טוב השיר הזה של XTC.
כן בא לי טוב ESG והאלקטרוני. מאוד אוהב אלקטרוני טוב להאזנה ביתית. שומע הרבה אמביאנט היום. תודה על הלינק. בהורדה.
אוגוסט 1, 2011 at 7:10
would it be possible to place an updated link – the one at sendspace has expired
אוגוסט 1, 2011 at 16:10
the file was reinstated. thanks for letting me know and hope you'd like it!